הילד מכור: משחק במשחקי אונליין כל היום. מה עושים?

מאז ומעולם בני אדם, מעצם היותם יצורים חברתיים החיים בקבוצות, ממציאים לעצמם דרכים בהן הם יוכלו לחיות אחד עם השני בצורה מהנה וקלילה.

זה כנראה התחיל באדם הראשון שמצא את עצמו משועמם במערה והתחיל לזרוק אבנים, מהר מאוד חברו הצטרף עם הנבוט והתחילו אלה, כל אחד בתורו לחבוט באבנים ולנסות להעיף אותם למרחק הרב ביותר.

עם הזמן ועם התפתחות דרכי תקשורת (שפות למיניהן) וטכנולוגיות, הלכו והשתדרגו המשחקים בהם אנו משחקים עד לרמה שבה כל אחד יכול לשחק בכל משחק מכל מקום עם כל אחד! תודו לקדמה ולאינטרנט של הדברים על כך.

מוות לשעמום? אכן כן.

בעידן שבו בכל רגע עולה סדרה חדשה לאוויר, משחק מעניין ומאתגר או כל תוכן שמגרה את העין והלב, איננו נותנים מקום לשעמום, לריק, לכלום…למה? כי יש כל כך הרבה ממה לקחת ויש אינסוף אפשרויות לבחור מהן ולמה לכם להרגיש עכשיו את החבר הזה, שמגיע מדי פעם כשאתם יושבים בשקט בשקט, מתחיל לנקר במוחכם ולהעיר תאים רדומים, רגשות נסתרים. לנקות קצת את הרעש, שלא תמיד מוביל למקום הנכון.

אחד מהמשחקים האלה שנולדו ברשת והפך לסנסציה בישראל הוא לא אחר מאשר מיקמק, עולם וירטואלי בו אתם בוחרים דמות אשר באמצעותה תוכלו להשתתף במיני משחקים, חידונים, תחרויות ושלל אפשרויות נוספות כמו לבוש מפואר שניתן לרכוש או עולמות שמשתנים בהתאם לתקופה ולאירועים שמתרחשים במציאות.

בוא נצלול קצת לתוך המשחק, השעה 10:00 בבוקר, יש לכם חופש מהלימודים, עבודה או כל מסגרת אחרת שאתם נמצאים בה. יש לכם כבר מיקמק חמוד שמטייל לו להנאתו בעולם המיקמקים. אתם נכנסים למיני משחק, נגיד למשחק הצפרדעים (בו אתם מדלגים בין עלי כותרת הצפים על גדת נהר בסדר מסויים רק בקו ישר, כך שעליכם להצליח להטביע את כל העלים על ידי קפיצה עליהם כשהעלה האחרון שנשאר הוא זה שאתם יושבים עליו).

אתם עוברים שלב ראשון, שני…המשחק זורם ואתם רוצים לשבור את השיא הישן, שעמד על 20 שלבים. אחרי שעה אתם סוף סוף מצליחים להגיע לשלב 21 ומרגישים מסופקים, אבל לא להרבה זמן, כי כעת הזמין אתכם מיקמק שאהוב עליכם במיוחד להשתתף איתו בעוד משחק, הופה! יש תחרות ואתם אוהבים לנצח! אז אתם נכנסים לשחק ובלי לשים לב חולפת לה עוד שעה וכך עוד אחת… עד שהבטן מתחילה לקרקר ואתם יוצאים מהמסך.

כשאתם חוזרים למחשב, המשחק שפתוח במסך הראשי, קורץ לכם שוב להכנס אליו… לבצע רק עוד משימה קטנה, אולי להחליף את החולצה כי עכשיו בכלל פורים ואתם רוצים שהמיקמק שלכם ינצח בתחרות התחפושות. עוד חולצה ועוד חולצה ועוד חולצה עוברות שעות ועוד מעט ערב.

מה שמוביל אותי לדבר הבא, מי מאיתנו לא שמע על מישהו או חווה בעצמו את התחושה המעורפלת שמתובלת בנגיעות סחרחורת וניתוק קל אחרי ישיבה ממושכת מול המחשב, במיוחד כאשר השהייה כרוכה בהתמקדות בתוכן שאינו מעולמנו אלא פרי דימיונה של חברה כלשהי.

זהו מצב שאליו עלול להגיע כל משתמש במידה ולא נוקטים באמצעי הזהירות הנחוצים ונותנים תשומת לב לזמן והאינטנסיביות בה נכנסים לתוך עולם המיקמקים.

אם לא תשימו לב, בטעות תכנסו לסטטיסטיקת המכורים…

בין אם אתם שחקני מיקמק מושבעים או הורים לשחקנים, הנה כמה נקודות שכדאי להתייחס אליהן:

• ידוע לכל כבר שישיבה ממושכת מול המסך, ללא הפסקות למנוחה, אינה בריאה. לא לגוף ולא לנפש.

הבהייה הארוכה עלולה להביא לעייפות מתמשכת שכן המוח נמצא בגירוי תמידי ואינו מקבל אפשרות לעצור (ולהשתעמם- זוכרים?), הדם בגוף זורם בצורה פחות טובה כאשר הגוף אינו בתזוזה, יש הטוענים ש10000 צעדים ביום הם המספר האידאילי ליצירת זרימת דם טובה בגוף, במשך כמה שעות משחק המיקמק שלכם אולי יזכה לסיבולת לב-ריאה חזקה מטיולים בין עולמות המיקמקים אבל אתם תישארו מנוונים על הכסא כפי שהתחלתם את המסע.

• “בני אדם, כמו חיות, ניחנו במנגנון של שימור אנרגיה שלפיו אם אנחנו מוצאים דרך להגיע לסיפוק בצורה פשוטה יחסית, אנחנו נרצה לחזור על כך שוב ושוב, ואם ננסה להימנע מאותו סיפוק מהיר – נרגיש שזה חסר”. (ד”ר אילן טל)

משחקי מחשב ורשת מלאים במשימות קטנות שכל מטרתן הוא יצירת סיפוק מיידי אצל המשתמש, השחקן משלים משימה ויכול להמשיך לבאה וכך הלאה, בעת ביצוע כל משימה משתחרר במוחו דופמין, האחראי על תחושת האושר הקטנה הזאת שכולנו מרגישים בעת מילוי משימה, בין אם בעת סימון וי בצ’ק ליסט, שטיפת הכלים בכיור או מעבר קוויז בזמן משחק.

שחרור עודף מהמוליך העצבי המדובר יכול להביא לבעיות קוגנטיביות ורגשיות כאחד.

• גולת הכותרת והמילה שכולנו מפחדים ממנה, לא יכולים איתה ולרוב האנשים אין דרך נראית לעין בלעדיה מאחר והיא משתלטת וכובשת ולעתים גם הרסנית: התמכרות.

דבר ראשון לפני שנדבר על הנושא, יש להבדיל בין התמכרות לבין שימוש לרעה (מצב בו שחקנו קצת יותר מהזמן שחשבנו שנשחק).

לא נרצה שאנו או קרובינו יפתחו תלות משמעותית בפעילות אחת בלבד, עד למצב שבו איננו יכולים להפסיק לחשוב על הפעם הבאה שנגיע שוב ליעד המיוחל.

התמכרות למסכים נמצאת בקדמת הנושאים המדוברים ביותר בעשור האחרון והיא בעיה מוכרת וידועה לכל העלולה להוביל לפגיעה בתפקוד, בקשרים בין אישיים ולבעיות רבות ומגוונות תלוי בסוגה.

כמובן שישנם רבדים עמוקים יותר לבעיות שהצגתי, אך את רובן אפשר לפתור ע”י נקיטת צעדים אקטיביים שיקדמו ואף יעצימו את השחקן המיקמק המתחיל.

הגבלת זמן המשחק

הועדה האקדמית לרפואת ילדים קבעה כי יש להגביל את זמן המסך לשעתיים ביום, לכן מומלץ לקבוע לעצמכם או לילדיכם זמן מוגדר מראש לשימוש ולעמוד בו.

תקשורת חיובית ומקדמת

לכולנו יש נטייה להתמקד לרוב בעת יצירת מגבלה ב’מה אסור’, עוד מימי המסופוטמיה כשמשה ירד מהר סיני, הכללים בין בני האדם הוגדרו ע”י האיסורים ולאו ע”י הדברים המותרים.

בעידן שבו נפרצו גבולות והכל אפשרי, הגדרה זו כבר לא משחקת תפקיד. לכן כשמקיימים שיח לגבי מגבלת השעות על המשחק, לא מומלץ לפתוח ב”אסור לך לשבת יותר משעה” או “אמרתי לך כבר שלא משחקים יותר משעתיים”, אלא לנסות ולהציע חלופות טובות לזמן המשחק, לדוג’ ” את/ה רוצה לראות סרט ביחד?” או “אני חושב/ת שהגיע הזמן לחפש פעילות אחרת עבורך, בוא נישב ביחד ונחליט מה תעשה/י עכשיו כשנגמר זמן המשחק”.

כך גם תייצרו זרימה במערכת היחסים וגם תמנעו התנגדויות מיותרות שיכולות לצוץ.

אין צורך לעזוב את הבית

אתם יכולים למצוא שלל פעילויות מגניבות ומעניינות לעשות בתוך הבית, תוכלו למצוא כמה רעינות כאן.

אל תוציאו את המסכים

בשום פנים ואופן אין לוותר לגמרי על זמן מסך רק מאחר וצצות בעיות, המחשב הוא כלי חיוני בחיינו בעידן בו אנו חיים, אתם צורכים את התוכן הזה כרגע במחשבכם האישי כדי לפתור בעיה אישית.

במקום זאת, הציעו לילדיכם שיזמין חבר לשחק יחד איתו, שלטו בתוכן שהוא צופה וכוונו אותו לצרוך אותו בצורה חכמה ונכונה.

צפייה בסרט דוקומנטרי על מדינה שמעניינת אותי טוב יותר מגילול באיסטגרם ומשחק אסוציאטיבי ויצירתי כמו המיקמקים יחד עם חבר הרבה יותר חיובי מאנגרי בירדס.

אל תשכחו! איזון הוא שם המשחק, לא יותר מדי ולא פחות מדי. בדיוק.

מאחל לכם להנות ממשחק מיקמקי במיוחד.